לשבור את תקרת הזכוכית - חלק א'

שברתי את תקרת הזכוכית של עצמי ואני בדרך לעוד ועוד כמה תקרות. כשיצאתי עם Art & Beyond והקמתי את האתר, בטקסט הצגת המותג בחרתי לפתוח ב "קוראים לי רונית חלפון ואני מתרגשת לכתוב 'בקול רם' שאני אמנית חברתית." הרבה שיחות הביא איתו המושג 'אמנית חברתית'. מה זה חברתית? מה המשמעות? איך אני מעזה לכתוב שאני כזו בשלב כ"כ צעיר של המותג? ועוד שאלות שחיזקו בי את התחושה שזה הכיוון שלי גם אם אני לא ממש יודעת להסביר לעומק את מה שאני מרגישה מבפנים. לפני כמעט חודשיים שלחה לי חברת פייסבוק (מהמוערכות בחברות הפייסבוק שלי, שכבר הפכה להיות מבחינתי הרבה מעבר) הודעה בזו הלשון: "תערוכת מסכות קורונה מעשה ידכם–המשכן ברעננה מזמין אתכם להשתתף בתערוכה שתתקיים בדצמבר. לא נדרש ניסיון" ובהמשך תוספת אישית: "יאללה תשלחי לשם מסיכה עם אחד הציורים המהממים שלך". אני מניחה שלא סתם היא חשבה עלי. אחת החשיפות הראשונות שלי עם מה שאני עושה היתה מסיכה שציירתי וחשבתי להעביר אחכ לייצור. מחשבה שנגוזה כשנהייתה אינפלציה של מסיכות מעוצבות. עדיין, כנראה שהיא (החשיפה/המסיכה/החברה/כל התשובות נכונות) עשתה את שלה.

לקח לי כמעט חודש לחשוב איזו מסיכה אני רוצה לעשות ומהי האמירה החברתית שאני יכולה להביא לתערוכה שכזו. עיבדתי את זה בראש, לקחתי איתי את הרעיון לכל מקום, התלבטתי ופסלתי ואז, בוקר אחד, כשסידרתי את המרתף כדי שהבן שלי יוכל לבלות בו 10 ימים בבידוד, התנפצה לי זכוכית ענקית על הרצפה. כשהתחלתי לאסוף את הרסיסים ידעתי. המסיכה שלי הולכת לשבור את תקרת הזכוכית של החיוך. כמו שאמרה קמלה האריס:

אז נעלתי את "נעלי הריצה" הכי נוחות שלי והתחלתי לבדוק עם עצמי איך אני יכולה לעשות את זה. על איזה בד להדפיס? מי יכול לעשות לי את זה? איך לייצר מסיכה כשאני לא ממש יודעת לתפור (סרטי הדבקה פשוטים שמגהצים עשו יופי את העבודה)? מה אני רוצה להגיד? גם השלב הזה ליווה אותי בראש מס' שבועות עד שהצלחתי לדמיין בדיוק איך זה יִקְרֶה וְיֵרָאֶה.

ו... לחצתי על הלינק ונרשמתי. החלטתי שאין סיכון. אני חייבת "לזרוק את התיק מעבר לגדר" וזו ההזדמנות שלי. השבועיים לאחר מכן היו שזורים ביצירה של מסיכה בהתהוות עם אמירה חברתית מאד מגובשת, שמתאימה להשקפת עולמי, שמחוברת לערכים ולאמונות שלי.

והקטע עם הסיפור הזה, זה שבכל פעם שהתיישבתי להדביק רסיס ועוד רסיס, ניהלתי עם עצמי שיחות על המהות, על המסרים, על חשיבות החיוך בייחוד בימים כמו אלו. ולאט לאט, בלי ששמתי לב זה פשוט קרה. נוצרה לה מסיכה לתערוכה. אומרים שאת הפעם הראשונה לא שוכחים (בטח לא אם כותבים עליה פוסטבלוג:) ) המשך יבוא...

ואם גם לכם.ן בא לנסות לשבור את תקרת הזכוכית של עצמכם.ן אפשר להתחיל כאן -