לשבור את תקרת הזכוכית - חלק ב'

אם עדיין לא קראתם את חלק א' - מוזמנים להתחיל שם (למרות שזה לא ממש משנה להבין את המשך העלילה). בזמן שיצרתי את המסיכה לתערוכת CORONART של עיריית רעננה, ניסחתי בראש את הטקסט שאשלח בקובץ וורד, פונט 16, מרווח שורה וחצי (מדובר באמנות או בעבודת הגשה לכיתה י'?!) לא יכולתי לדמיין שאשלח 'סתם' קובץ וורד ולכן, שלחתי קובץ עם מסגרת (כולי תקווה שהוא גם יוצג כך. רק לאחר התערוכה אוכל לעדכן אתכם. אוסיף הערה בכוכבית*). אז קודם כל - זו המסיכה:

ועכשיו גם הטקסט:

וברגע ההוא שצעדתי למשכן למסור את המסיכה הרגשתי את פעימות הלב. מן תחושה כזו של התרגשות לפי שהילדים מתחילים גן או כיתה א'. מן תחושה שאני מוסרת משהו ממני למשמורת ואני מקווה שידאגו לה כמו שאני דאגתי לה במשך החודשיים האחרונים (גם אם חלק רק בראש שלי). מה שכן, הלכנו לכיוון משכן האמנויות והמוסיקה וחייכנו. אני והמסיכה שלי.

רוצים לשבור את תקרת הזכוכית של החיוך? אפשר להתחיל כאן -